השופט א' ריבלין:

מבוא

1.       לפנינו שני ערעורים וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' הנשיא מ' סלוצקי): ע"א 6260/97 מכוון בעיקרו כנגד הקביעות המהותיות שבפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ולפיכך הוא ידון תחילה. כן נתייחס להלן, מטעמי נוחות, לצדדים כפי שהם מופיעים בערעור זה; ערעורו שכנגד של המשיב 2, הזוכה בתביעה בבית משפט קמא, מופנה כנגד כך שלא נפסקה לו, בנוסף לריבית בשיעור שנקבע, גם ריבית דריבית; ואילו ע"א 6387/97 הוא לעניין גובה ההוצאות שנפסקו למערערת הפורמלית.

          נציג, איפוא, תחילה את הצדדים לסכסוך; נמשיך ונתאר את מערכות היחסים העסקיות שנקשרו ביניהם ואת הרקע העובדתי שבבסיס הסכסוך; נעמוד על עיקרי פסק דינו של בית המשפט המחוזי, תוך דגש על ההכרעות הרלבנטיות לענייננו; נסקור בקצרה את טענות הצדדים ונדון בהן כסידרן.  

הצדדים

2.       המערערות 3-1, המכונות ביחד "Polish Steamship Company" (להלן: המערערות או - PSC),  הן חברות שמושבן בפולין ועיסוקן בספנות. המערערות רואות עצמן כמי שפעלו בכל הקשור להליכים נשוא הערעורים שלפנינו כגוף אחד.

המשיבה 1, Red Rock (להלן: R.R.), היא חברה שמושבה בארצות-הברית, העוסקת, בין היתר, במימון עסקאות סחר בינלאומיות. בעת הגשת ההליכים נשוא הערעורים שלפנינו היתה R.R. נתונה בהליכי פירוק.

המשיב 2, Banque Nationale de Paris, New York (להלן: BNP), והמשיב הפורמלי, Amro Bank N.V (להלן: ABN), הם סניפים בניו-יורק של תאגידים בנקאיים. בנקים אלה, כפי שיתואר להלן, העמידו ל- R.R., בשלב זה או אחר, הלוואות למימון העסקאות.

המערערת הפורמלית, חברת יעקב כספי בע"מ (להלן: כספי) והמשיבה 4, ג'יי.פי סוכן אניות ותפעול בע"מ (להלן: ג'יי.פי) הן סוכני אניות, שתפקידן, בין היתר, לטפל בפריקת אניות משא המגיעות לנמל.

רקע עובדתי

3.       חברת רם תעשיות פלדה בע"מ (להלן: חברת רם) היתה חלק מקבוצת חברות, שהיו בשליטת מר רובי אסא, איש עסקים ישראלי. בחודש אוגוסט 1992 ניתן צו לכינוס נכסים נגד קבוצת החברות שעליה נמנתה חברת רם. עניינם של ההליכים נשוא ערעור זה נסב אודות שניים מתוך שלושה מטעני פלדה, שרכשה חברת רם בשנים שקדמו להליכי פירוקה.

מטעני הפלדה נרכשו על ידי חברת רם מחברת Impexmetal מפולין. לצורך הובלת המטענים מפולין לישראל, התקשרה חברת Impexmetal עם המערערות בהסכם חכירת מסע. לפי הסכם זה חכרה חברת Impexmetal מן המערערות אניות לצורך העברת המטענים כאמור, אולם ההחזקה והשליטה באניות נותרה בידי המערערות, כמקובל בהסכמי "חכירת מסע" (ראו: ע"א 58/89 ירדניה חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' RICEGROWERS, CO-OPERATIVE MILIS LTD. ואח', פ"ד מו(2) 613, 628 (להלן: עניין ירדניה)). משמעות הדבר היא כי המערערות היו אחראיות, בין היתר, על צוותי האניות ועל מתן הוראות לרבי החובלים בכל הקשור לביצוע ההובלות מפולין לנמל אשדוד. המערערות, כפי שצוין לעיל, פעלו במשותף בהעברת שלושת המטענים.

4.       המטען הראשון של מטילי הפלדה (להלן: המטען הראשון) הובל באוניה שהפליגה מפולין והגיעה לנמל אשדוד ביום 1.8.1991. המטען השני של מטילי הפלדה (להלן: המטען השני) והמטען השלישי של מטילי הפלדה (להלן: המטען השלישי) הובלו אף הם בדרך הים מפולין, והגיעו לנמל אשדוד ביום 30.9.1991 וביום 8.1.1992, בהתאמה.

שטרי המטען עבור המטענים הוצאו בימים שבהם הפליגו האניות מפולין, על ידי PSC כמובילת המטענים. על גבי שטרי המטען מופיע כנשגר "To order". משמעות הדבר היא כי שטרי המטען הוסבו על החלק, ועצם האחיזה בהם מקנה לאוחז את הזכות שמקנה השטר, כלומר, את הזכות לקבל את המטען מן המוביל. סיחורו של שטר המוסב על החלק די שיעשה במסירה בלבד. בשטרי המטען שהונפקו ביחס למטענים 1 ו-2 צוינה R.R. כ- Notify address"".

על שטרי המטען נרשם לגבי מחיר הטובין C&F (Cost & Freight), ציון שמשמעו "שמחיר הסחורה כולל את דמי הטובין ואת הוצאות ההובלה הימית" (עניין ירדניה הנ"ל, בעמ' 623). משמעות הדבר היא שהעברת הבעלות והחזקה מתבצעת ברגע בו נמסר שטר המטען לקונה או לכל גורם אחר, האמור להמתין לסחורה בנמל היעד, אלא שהסיכון עובר לקונה מרגע הטעינה. מרגע שהתבצעה הטעינה, הקונה אינו יכול לחייב את המוכר בגין נזק או אובדן הטובין, והוא יכול לפנות בתביעה לעניין זה אל המוביל או אל חברת הביטוח (עניין ירדניה הנ"ל, בעמ' 624-623).

בצדם האחורי של שטרי המטען פורטו "תנאי ההובלה". סעיף 2 לתנאי ההובלה מחיל על ההתחייבות על פי שטרי המטען את כללי האג (האמנה הבינלאומית לאיחוד תקנות מסוימות בעניין שטרי מטען שהותקנה בבריסל ב- 25.8.1924) וכן את כללי האג כפי שתוקנו על ידי כללי האג-ויסבי (הפרטיכל לתיקון האמנה הנ"ל שהותקן בבריסל ב- 23.2.1968), כפי שנחקקו בארץ ממנה נשלח המטען, במקרה זה - פולין. כן נקבע כי בהעדר חקיקה כזו יחולו כללי האג כפי שנחקקו בארץ היעד של המשלוח (ישראל), ובהעדר חקיקה כזו בארץ היעד - יחולו כללי האג עצמם. חשיבותם של כללים אלה בסכסוך נשוא ערעור זה היא בעיקר בשאלת ההתיישנות, אשר תידון בהמשך.

5.       מימון עסקאות רכישת מטעני הפלדה האמורים נעשה כדלקמן: בשלב הראשון, פנתה חברת רם לחברת .R.R, וזו האחרונה נטלה על עצמה לממן את עסקת הרכישה. חברת .R.R מצידה, נטלה, לצורך מימון העסקה, הלוואות מבנקים שונים: את המימון למטען הראשון קיבלה .R.R מבנק BNP-SUISSE; המימון למטען השני התקבל מבנק דרזדנר (שני הבנקים יכונו יחדיו להלן -הבנקים האירופיים); והמימון למטען השלישי התקבל מ- ABN, המשיב הפורמלי. חברת רם היתה אמורה לפרוע את חובה ל- .R.R תוך 180 יום ממועד הוצאת שטרי המטען הרלוונטיים, והבנקים ציפו לפרעון ההלוואות שנתנו ל- .R.R באותם מועדים, בהתאמה.

בחודש פברואר 1992 פנתה חברת R.R. ל- BNP, הוא המשיב 2, בבקשה לבצוע מימון מחדש (Refinancing) של המטען הראשון ושל המטען השני. BNP נענה לבקשה, ובמסגרת המימון מחדש העביר לבנקים האירופיים את הכספים, שנדרשו לפרעון חובה האמור של .R.R. 

6.       שטרי המטען שהוצאו עבור המטענים, שימשו כבטוחות לפרעון ההלוואות באופן הבא: שטרי המטען המקוריים, שהוצאו לגבי כל אחד מהמטענים הועברו לבנקים המממנים, שהעבירו אותם מצידם,  ישירות או באמצעות .R.R, לחברה לנאמנות של בנק איגוד בע"מ (להלן -  החברה לנאמנות). תפקידה של החברה לנאמנות היה למסור את שטרי המטען לידי חברת רם, על-מנת שזו תוכל לשחרר את המטענים כאשר יגיעו אל נמל היעד, אך זאת רק לאחר שחברת רם תחזיר את הסכומים שנטלה כהלוואה לצורך מימון רכישת המטענים.

משנערכה עסקת המימון מחדש בין R.R. לבין BNP, הוחלפו מכתבים בין הבנקים האירופיים (המממנים המקוריים), לבין החברה לנאמנות ו- BNP, שבהם אישרה החברה לנאמנות ל- BNP ששטרי המטען מוחזקים אצלה בעבורו, וכי היא מחויבת למסרם כנגד תשלום בלבד. בפועל, לא מילאו שטרי המטען אחר ייעודם לשמש כבטוחה בידי הגורמים המממנים, וזאת מאחר שהמטענים שוחררו מהנמל והגיעו לידיה של חברת רם מבלי שהוצגו שטרי המטען המקוריים, כפי שיתואר להלן.